להוטסה
להוטסה (Lhotse ) הוא ההר הרביעי בגובהו , מתוך 14 ההרים מעל 8000מ'. ההר נמצא ברכס ההימלאיה, וצמוד לאברסט מדרום. פסגת ההר היא בגובה 8,516 מטר מעל פני הים, להר שתי פסגות משניות: להוטסה האמצעי (Lhotse Middle)בגובה 8,414 מטר ולהוטסה שאר (Lhotse Shar) בגובה 8,383 מטר. ההר שוכן על גבול נפאל וטיבט. הלהוטסה קרוב ביותר לאברסט, ולמרות שהוא ההר הרביעי בגבהו בעולם, הוא נמצא בצילו של האברסט ומתנשא רק כ-610מ' מעל האוכף הדרומי, האוכף שבין שני ההרים.
להוסטה ידוע במיוחד בזכות קרבתו לאברסט ובשל העובדה כי המסלול של הרכס הדרום מזרחי, מנפאל, עובר על המפנה הדרום מערבי של הר להוטסה. הלהוטסה הוא הר מרשים ביותר. מצד דרום מתרומם הפייס הדרומי של הלהוטסה, שהפרש הגבהים שלו הוא מעל שלושה ק"מ, על מרחק אופקי של כ-2ק"מ. זהו פייס תלול ביותר, וכפי הנראה שהוא התלול ביותר בכזה גודל, או הגדול ביותר בכזו תלילות. הפייס הזה נחשב במשך שנים "האתגר האולטימטיבי" של טיפוס ההרים. בשנת 1990 טיפס על ההר מצד זה האלפיניסט הסלובני טומו סזן (Tomo Česen) בסולו, וקיבל על ההישג פרס והוקרה מרובה. בשנים הבאות התעוררה מחלוקת אם הוא אכן טיפס. החשדות התעוררו בגלל התיאורים שלו, שהיו לא מדוייקים, והתמונות, שהתברר שלא היו שלו אלא של משלחת מ-1985.
טיפוס
אחד הניסיונות המתועדים הראשונים לטפס על הלהוטסה נעשה בשנת 1955. משלחת בינלאומית שבראשה עמד נורמן דיירנפורת' וכללה שני אוסטרים, שני שווייצרים, שני אמריקאים וקצין קישור נפאלי. לאלה הצטרפו כ-200 סבלים מקומיים וכמה שרפות. הפייס הדרומי בראה להם תלול וקשה מדי, והם החליטו לנסות את הפייסים המערבי והצפון-מערבי של להוטסה, בו העפילה עד לגובה של 8,100מ'. המטפסים נאלצו לסגת מן ההר כאשר החלה במקום רוח עזה והטמפרטורות ירדו.
הלהוטסה טופס לראשונה ב-18 במאי, 1956, על ידי משלחת שווייצרית בראשות ארנסט רייס ופריץ לוכזינגר. ב-12 במאי, 1979 טיפסו זפ מאירל ורולף וולטר מאוסטריה לראשונה על הלהוטסה שאר. להוטסה האמצעי נותר הנקודה הגבוהה ביותר שעדיין לא עמד עליה אדם עד שב-23 במאי, 2001 הגיעו יבגני וינוגרדסקי, סרגי טימופייב, אלכסי בולוטוב ופטר קוזנצוב, חברי משלחת רוסית, לפיסגתו.
ב-31 בדצמבר, 1988 טיפס הפולני ז'יז'טוף ויליצקי על הלהוטסה בחורף.
להוטסה פייס
המדרון המערבי של להוטסה ידוע בשם "להוטסה פייס". כל מטפס על האברסט מהצד הנפאלי חייב לטפס על קטע תלול של קרח קרחוני כחול של כ-1,125מ' בדרכו אל האוכף הדרומי. רוב הדרך היא של קרח לא תלול בזווית של 40-50 מעלות אבל יש קטעים קצרים ותלולים שמגיעים גם ל-80 מעלות. מובילי המשלחות, או הסירדאר עם שרפה או שניים, חבלים קבועים והמטפסים הולכים לארכם עם ג'ומאר. שני הקטעים הסלעיים התלולים במסלול נקראים "הרצועה הצהובה" (Yellow Band) ו"חוד ז'נבה" (Geneva Spur).
תרמו לדף זה מיכה יניב ואחרים...
