ג'ורג' מאלורי

מתוך Climbing_Encyclopedia
גרסה מ־06:47, 17 בינואר 2008 מאת מיכה יניב (שיחה | תרומות) (דף חדש: '''ג'ורג' מאלורי''' (George Herbert Leigh Mallory, נולד ב- 18 ביוני 1886, נפטר ב- 8-9 ביוני 1924), היה מטפס הרים בריטי, שהשתתף בשל...)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ג'ורג' מאלורי (George Herbert Leigh Mallory, נולד ב- 18 ביוני 1886, נפטר ב- 8-9 ביוני 1924), היה מטפס הרים בריטי, שהשתתף בשלוש המשלחות הבריטיות הראשונות לאברסט, ב בשנות ה20 המוקדמות של המאה העשרים. הוא ושותפו אנדרו אירווין נעלמו במהלך הטיפוס על ההר מן הצד הצפוני (טיבט) במשלחת של 1924.

שנת 1924


Andrew Irvine, נולד ב-8 באפריל 1902, נפטר ב- 8-9 ביוני 1924), .

George Herbert Leigh Mallory (18 June 1886 – 8 June/9 June 1924) was an English mountaineer who took part in the first three British expeditions to Mount Everest in the early 1920s. On the third expedition, in June of 1924, Mallory and his climbing partner Andrew Irvine both disappeared somewhere high on the North-East ridge during (or perhaps after completing) the final stage of their attempt to make the first ascent of the world's highest mountain. The pair's last known sighting was only a few hundred metres from the summit. Mallory's ultimate fate was unknown for 75 years, until his body was finally discovered in 1999. Whether or not they reached the summit before they died remains a subject of speculation and continuing research. Mallory is famously said to have replied to the question "Why do you want to climb Mt. Everest?" with the retort: "Because it is there", which has been called "the most famous four words in mountaineering".[1][2] Recently some questions have been raised regarding the authenticity of that quote, and whether Mallory actually said it, with a possibility the quote was invented by a newspaper reporter.[3][4]


ג'ורג' מאלורי, היה בן 38 ומטפס מנוסה. לאחר שהשתתף כבר בשתי משלחות קודמות לאוורסט, מאלורי הגיע למסקנה שללא חמצן, הסיכויים להצליח קלושים. הוא צירף אליו את אנדרו אירווין, שהיה בן 22, תלמיד מוכשר באוניברסיטת ספיצברגן, אף על פי שלא היה לו ניסיון בטיפוס לגבהים כאלה. במהלך המשלחת שיפר אירווין במידה רבה את מערכות החמצן שהיו למטפסים והפך מומחה לציוד נשימה.

בבוקר ה-6 ביוני יצאו מאלורי ואירווין מן האוכף הצפוני. בגובה של 7050מ'. הם תכננו לטפס עוד שלושה ימים. מאלורי ואירווין נראו בפעם האחרונה בשעה 12:50, ב8 ביוני. מנהיג המשלחת, נואל אודל (Noel Odell) ראה אותם כשהעננים התפנו לרגע. הם היו מתחת לאחד הקטעים התלולים שעל הרכס (ה"מדרגות") והוא אמר שנראו "מתקדמים במרץ" ("going strongly for the top"). הוא היה בטוח שהם יגיעו אל הפסגה. לאחר זמן קצר חזרו העננים לכסות את ההר ומאלורי ואירווין לא נראו עוד.

נואל אודל, גם חשב שראה את מאלורי בקרבת הפסגה לרגע קצר, אך בשל הערפל לא יכול לדעת אם הוא התקדם אל הפסגה או ממנה. השאלה אם הם הגיעו לפסגה או שנהרגו בדרך אליה היתה ועודנה תעלומה.

רק בשנת 1960 הצליחה משלחת סינית להגיע לפסגה במסלול שעשו מאלורי ואירווין. המדרגה השניה, מצוק תלול למדי בגובה 8500מ', בערך, מהווה אתגר טיפוס ממשי ביותר. ללא הסולם שנמצא שם היום, לא סביר שהם הצליחו לטפס קטע של 18מ', בדירוג 6b, בגובה כזה.

בשנת 1933, 9 שנים לאחר היעלמותם של מאלורי ואירווין נמצא גרזן הקרח של סאנדי אירווין בגובה 8573מ' על ידי פרסי ווין-האריס (Percy Wyn-Harris) מטפס הרים בריטי נוסף. כלומר, כ-300מ' מתחת לפסגה. בשנת 1975 נראתה גופת מטפס בגובה מתחת לגרזן הקרח, והסברה המקובלת היתה שזוהי גופתו של אירווין.

בשנת 1999 יצאה משלחת במטרה לשפוך מעט אור על התעלומה. הגופה נמצאה והתברר שזוהי גופתו של מאלורי. מאלורי נמצא עם רגל שבורה, פגיעות בגולגולת, וידיים ֿפרושות לרווחה, כאילו ניסה לבלום נפילה.

גופתו של אירווין לא נמצאה.


תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...