הבדלים בין גרסאות בדף "Wadi Rum Geology"
(דף חדש: This article is about the geology of the Rum area. It describes the various rock types, formations and the stratigraphic section. Since it is for climbers, it also refers to climbing st…) |
|||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
==Introduction== | ==Introduction== | ||
| − | The Rum area is located east to the Jordan/Dead Sea rift, on the farthest side of the Edom ridge, and near the Saudi Arabian border. The area is featured by fairly steep mountains, | + | The Rum area is located east to the Jordan/Dead Sea rift, on the farthest side of the Edom ridge, and near the Saudi Arabian border. The area is featured by fairly steep mountains, in most cases, nicely separated from one another by either deep canyons, or by wide, flat, sandy rifts. |
| − | == | + | |
| − | + | The overwhole nature of the cliffs, their steepness and prominence hint at a geologically young region, criss-crossed with impressive joint/crack system. | |
| + | the geological section of the region is pretty staightforward. Three rock types are easily seen. The lower part of the section is made of granite. On the granite and occupying most of the columnar section, there is a fairly hard, fairly dark sandstone. On top of that there is a softer, whiter sandstone. | ||
| + | |||
| + | |||
| + | Those three main geological units can be easily seen on the east face of Jebel Rum: | ||
| + | # The base of the wall is made of Granite. | ||
| + | # Dark, bronnish-red sandstone forming the main, impressive wall. Most of the section is made of this type of sandstone. | ||
| + | # White, soft sandstone, forming the curvy domes and the summit plateau. | ||
| + | |||
| + | The formation of Wadi Rum and the cliffs surrounding it are a by product of the formation of the Jordan/Dead Sea rift, in a series of geological events. | ||
| + | ==The Geological Section== | ||
| + | Wadi Rum itself, as well as the vilage Rum, are set at an alttude of aproximately 900m above sea level. The highest summit in the region, Jebel Rum, is 1754m above sea level. The stratigraphic column is aproximately 850m thick. On the east wall of Jebel Rum the thickness of the mn units are: | ||
| + | # Granite: 40-50m | ||
| + | # Dark sandstone: ~550m | ||
| + | # White sandstone: ~220m | ||
| + | The second highest mountain in the region, Jebel Um-Ishrin, is only one meter lower than Jebel Rum. Its west wall shows the same rock types, but with different thicknesses: | ||
| + | # Granite: 15-20m | ||
| + | # Dark sandstone: ~550m | ||
| + | # White sandstone: ~250m | ||
| + | |||
| + | The reasons for the differences are obvious, once we disscuss | ||
| + | ==The General structure of the region== | ||
| + | The foundation rock is granite, which is a plutonic rock. That means it solidified from magma (molten rock) deep in the earth's crust. On the Granite there are layers odf sandstone, which is a sedimentary rock. The sandstone is made of sand, originating from eroded granite. This whole complex is tilted at an angle of approximately 15° towards the west. | ||
| + | |||
| + | The Rum area is split by a few dry ravines. The two main ones are Wadi Rum and Wadi Um-Ishrin, which are parallel to one another. Both ravines flow from north to south. They define the two prominent massives: The Jebel Rum and the Jebel Um-Ishrin Massive are split by a large number of smaller canyons and Siqs, most in east-west orientaion. | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
==מבנה האיזור== | ==מבנה האיזור== | ||
סלע התשתית הוא גרניט, שהוא סלע תהום, כלומר, שהתמצק במעמקי הקרום של כדור הארץ מסלע מותך - מגמה. מעל הגרניט מונחות שכבות של אבן חול. כל המערך הזה נטוי בזווית של כ-15° לכיוון מערב. את איזור ראם חוצים מספר נחלי אכזב. שני הנחלים הראשיים הם וואדי ראם וואדי אום עישרין, המקביל לו, ושניהם זורמים בכיוון צפון-דרום. את שני המאסיבים הגדולים: ג'בל ראם והמסיב של ג'בל אום עישרין חוצים מספר רב של נחלים וקניונים קטנים, שמתחתרים על סדקים שהכיוון הכללי שלהם הוא מזרח-מערב. | סלע התשתית הוא גרניט, שהוא סלע תהום, כלומר, שהתמצק במעמקי הקרום של כדור הארץ מסלע מותך - מגמה. מעל הגרניט מונחות שכבות של אבן חול. כל המערך הזה נטוי בזווית של כ-15° לכיוון מערב. את איזור ראם חוצים מספר נחלי אכזב. שני הנחלים הראשיים הם וואדי ראם וואדי אום עישרין, המקביל לו, ושניהם זורמים בכיוון צפון-דרום. את שני המאסיבים הגדולים: ג'בל ראם והמסיב של ג'בל אום עישרין חוצים מספר רב של נחלים וקניונים קטנים, שמתחתרים על סדקים שהכיוון הכללי שלהם הוא מזרח-מערב. | ||
גרסה מ־06:09, 26 באפריל 2010
This article is about the geology of the Rum area. It describes the various rock types, formations and the stratigraphic section. Since it is for climbers, it also refers to climbing styles, typhcal holds and anchoring techniques.
תוכן עניינים
Introduction
The Rum area is located east to the Jordan/Dead Sea rift, on the farthest side of the Edom ridge, and near the Saudi Arabian border. The area is featured by fairly steep mountains, in most cases, nicely separated from one another by either deep canyons, or by wide, flat, sandy rifts.
The overwhole nature of the cliffs, their steepness and prominence hint at a geologically young region, criss-crossed with impressive joint/crack system. the geological section of the region is pretty staightforward. Three rock types are easily seen. The lower part of the section is made of granite. On the granite and occupying most of the columnar section, there is a fairly hard, fairly dark sandstone. On top of that there is a softer, whiter sandstone.
Those three main geological units can be easily seen on the east face of Jebel Rum:
- The base of the wall is made of Granite.
- Dark, bronnish-red sandstone forming the main, impressive wall. Most of the section is made of this type of sandstone.
- White, soft sandstone, forming the curvy domes and the summit plateau.
The formation of Wadi Rum and the cliffs surrounding it are a by product of the formation of the Jordan/Dead Sea rift, in a series of geological events.
The Geological Section
Wadi Rum itself, as well as the vilage Rum, are set at an alttude of aproximately 900m above sea level. The highest summit in the region, Jebel Rum, is 1754m above sea level. The stratigraphic column is aproximately 850m thick. On the east wall of Jebel Rum the thickness of the mn units are:
- Granite: 40-50m
- Dark sandstone: ~550m
- White sandstone: ~220m
The second highest mountain in the region, Jebel Um-Ishrin, is only one meter lower than Jebel Rum. Its west wall shows the same rock types, but with different thicknesses:
- Granite: 15-20m
- Dark sandstone: ~550m
- White sandstone: ~250m
The reasons for the differences are obvious, once we disscuss
The General structure of the region
The foundation rock is granite, which is a plutonic rock. That means it solidified from magma (molten rock) deep in the earth's crust. On the Granite there are layers odf sandstone, which is a sedimentary rock. The sandstone is made of sand, originating from eroded granite. This whole complex is tilted at an angle of approximately 15° towards the west.
The Rum area is split by a few dry ravines. The two main ones are Wadi Rum and Wadi Um-Ishrin, which are parallel to one another. Both ravines flow from north to south. They define the two prominent massives: The Jebel Rum and the Jebel Um-Ishrin Massive are split by a large number of smaller canyons and Siqs, most in east-west orientaion.
מבנה האיזור
סלע התשתית הוא גרניט, שהוא סלע תהום, כלומר, שהתמצק במעמקי הקרום של כדור הארץ מסלע מותך - מגמה. מעל הגרניט מונחות שכבות של אבן חול. כל המערך הזה נטוי בזווית של כ-15° לכיוון מערב. את איזור ראם חוצים מספר נחלי אכזב. שני הנחלים הראשיים הם וואדי ראם וואדי אום עישרין, המקביל לו, ושניהם זורמים בכיוון צפון-דרום. את שני המאסיבים הגדולים: ג'בל ראם והמסיב של ג'בל אום עישרין חוצים מספר רב של נחלים וקניונים קטנים, שמתחתרים על סדקים שהכיוון הכללי שלהם הוא מזרח-מערב.
היווצרות החתך הגיאולוגי
התשתית הגרניטית
השלב הראשון הוא היווצרות של התשתית של סלעי הגרניט. תשתית זו היא אזורית, והיא מורכבת ממשטח ישר למדי של סלעי תהום פרה-קמבריים (כלומר, לפני יותר מ-600מיליון שנים). משטח זה, המכונה בשם פנה-פליין (פנה-כמעט, פליין - מישור), הוא תוצר של שקט טקטוני ארוך, שבמהלכו עבר האיזור כולו בליה עד שהפך כמעט למישור. מישורים כאלה ניתן לראות בכל העולם, והם הסלעים העתיקים ביותר שאנו מוצאים בחתך הסלעים הגיאולוגי. המישורים הנרחבים של הפנה-פליין נוצרו על ידי בלייה של נחלים רחבים וארוכים, שהסיעו כמויות גדולות של סחף ותוך כדי כך שחקו את ההרים והגבעות.
אבני החול
על התשתית הקיימת, המיושרת, הורבדו שכבות של חול מגוונת (מתקופת הקמבריום - לפני כ-600 מיליון שנה), ועליהן שכבות של אבן חול לבנה (מתקופת הסילור - אורדוביק כל אחת צעירה מקודמתה בכ-100מיליון שנה).
אבן חול היא סלע משקע יבשתי, כלומר, שהיא שוקעת בסביבה יבשתית. אבן החול הנובית של וואדי ראם מורכבת רובה ככולה מגרגרי קווארץ, ואת צבעה היא מקבלת מתחמוצות מתכתיות שמדביקות את הגרגרים זה לזה, בעיקר תחמוצות ברזל.
אבן החול המגוונת נקראת תצורת אום-עישרין והיא מקבילה לתצורת עמודי שלמה המצויה בהרי אילת.
אבן החול הלבנה נקראת תצורת דיסי, על שם הכפר דיסי שנמצא בפאתי האיזור, מצפון מזרח לראם.
מערכות הסידוק
מערכות סידוק נוצרות כתוצאה ממאמצי לחיצה. מערכות סידוק גדולות הן תוצאה של משטרי מאמצים אזוריים, והסדקים נוצרים בזווית ישרה לכיוון מאמץ הלחיצה העיקרי. איזור וואדי ראם מאופיין במספר מערכות סידוק, והשתיים העיקריות הן בכיוון בכיוון צפון-דרום (כמו וואדי ראם עצמו והקירות שתוחמים אותו, וואדי אום עישרין וכו'), ובכיוון מזרח-מערב (כמו הסיק הגדול והקניונים שמפרידים בין ג'בל אום עישרין לג'בל חזלי, למשל).
מערכות הסידוק שבכיוון צפון-דרום הן עתיקות יותר, ומקורן במאמצים אזוריים שקדמו לבקע הירדן. מערכות הסידוק שבכיוון מזרח-מערב ניצבות לבקע הירדן, והן תוצאה של המאמצים שגורמים לתנועה לאורך הבקע.
הטיה אזורית
השלב הבא בהיווצרות הנוף הוא הטיה של כל האיזור לכיוון מזרח. גם הטיה זו קשורה לתנועה של כל הפלטה הערבית לכיוון צפון ולהיווצרות ים סוף. תוצאותיה של הטיה זו הן שכל השכבות של אבני החול, וגם המישור של התשתית הפלוטונית (הפנה-פליין), כולם נטויים לכיוון מזרח. זו הסיבה לכך שהחתך אינו אחיד בכל האיזור. הגרניט המופיעה בתחתיתו של החתך נחשפת פחות ופחות ככל שמתקדמים לכיוון מזרח. העובי הגדול ביותר של גרניט נמצא בצד המערבי של ג'בל ראם, פחות מכך בצידו המזרחי, עוד פחות בצידו המערבי של ג'בל אום-עישרין, שהוא בצד השני של הוואדי. בצידו המזרחי של ג'בל אום-עישרין הגרניט כבר קבור מתחת לחול של וואדי אום-עישרין, וממזרח לאיזור זה הוא לא נראה כלל.
בליה
השלב האחרון בהיווצרות הנוף הוא הבליה שיצרה את הוואדיות הגדולים ואת המצוקים עליהם אנחנו מטפסים היום. הבליה אחראית גם למאפיינים הגדולים כמו מצוקים וסיקים, וגם לקטנים, כמו אחיזות, ראשי תרנגולות, שעוני חול, גשרים וקרניים.
אחיזות, עיגונים ועוד...
כאמור, ניתן לחלק את הבליה לבליה בקנה מידה גדול, כלומר, וואדיות, פסגות ומצוקים, ולבליה בקנה מידה קטן, כלומר - אחיזות, טפוני, סדקים ועיגונים.
תהליכי הבליה הם במידה רבה תלויי אקלים. בלייה בסביבה מדברית מושפעת ממים ורוח במידה מועטה, והגורם העיקרי בבליה הוא המלח. העדר המים משמעו שאין שטיפה של המלח והוא מצטבר על פני הסלע ומאכל אותו.
בוואדי ראם, כמות המשקעים אינה מספיקה לבליה של המים להפוך לגורם משמעותי, והם מהווים גורם משני ועקיף, כפי שיתואר בהמשך.
בליה בקנ"מ גדול
בליה בקנה מידה גדול מתבצעת על פני כל האיזור. בליה מסוג זה מתחילה בקוי חולשה קיימים ומרחיבה אותם. קוי החולשה הללו הם, במרבית המקרים, סדקים של מערכות הסידוק הקיימות.
התמוטטויות של בלוקים גדולים משאירות במקום הגושים שנפלו מצוקים תלולים. הסלע השחור הקשה שמכסה פייסים תלולים בראם (כמו הפייס של ג'בל אום-אג'יל, או הפייס של הקיר המרכזי) הוא מישור של סדק, שאחד הגושים שלו התמוטט. על מישור הסדק ניתן לראות במקרים רבים דגם של עיגולים קונצנטריים שהוא עקבות היצירה של מישור הסדק המקורי.
בשלב מאוחר יותר זרימה של מים עוזרת לפורר ולפנות את הגושים שנפלו. בשעת אירועים שיטפוניים עוברות בסדקים העיקריים כמויות גדולות של מים בזמן קצר, ובאנרגיה גבוהה. שיטפונות אלו מסלקים כל סלע רופף שקיים בסדקים, ושוטפים את המלח מהם. בתוך סדקים כאלו, כמו בסיק הגדול, הבלייה כתוצאה ממליחות על הסלע היא משמעותית פחות.
בליה בקנ"מ קטן
בליה בקנה מידה מקומי תלוי ומושפע במידה רבה מתנאים מקומיים: סדקים קטנים, קוי חולשה ותלילות של המצוק באיזור מסויים משפיעים כולם במידה רבה על זרימת המים המועטים שנמצאים שם. דווקא על קירות מאד תלולים, אפילו שליליים, המים מתנקזים למרזבי זרימה ואינם שוטפים את כל הקיר. במקומות שבהם זורמים פחות מים, מצטבר מלח, והוא מאכל את הסלע. התהליך דומה לזה המתרחש לקירות בתים הסמוכים לים, שגם עליהם מצטבר מלח מרסס הגלים.
הבליה מהירה ביותר על קירות שיש עליהם קוי זרימה מובהקים, שכן בקוי הזרימה הללו עוברים כל המים, ושאר הקיר אינו נשטף לעולם. האיזורים שמתבלים הופכים שקועים, וקוי הזרימה של המים נשארים בולטים מן הקיר. התופעה המתקבלת נקראת טפוני (Tafooni - חלונות ביוונית) והיא טיפוסית לכל סוגי הסלעים בסביבות מדבריות.
כאשר שני חלונות (או יותר) כאלה מתחברים, הם יוצרים פיצ'רים טיפוסיים. אם החיבור הוא ראשוני, רק נוצר חור ביניהם, מקבלים שעוני חול, או גשרים אנכיים. גשרים אלה הם עיגונים מצויינים לגולש אחרון, ומצויים לרוב מתחת לצנירים וגגות קטנים.
כאשר הבליה מתקדמת יותר, מתקבלים פייסים שעליהם מעין מדפונים עם שוליים בולטים, השאריות של פני הסלע המקוריים. אחיזות אלו עשויות להיות שונות בטיבן באופן דרמטי בין איזורים שונים על הפייס, וככל שהשולים של האחיזה בולטים יותר, יש יותר סיכוי שהמטפס ימצא את עצמו מתעופף עם האחיזה ביד.
בשלב מתקדם עוד יותר מתבלים כמעט כל פני הסלע המקוריים, ואת השאריות אנו מכנים בשם ראשי תרנגולות (chicken heads). גם גושים בולטים כאלה עשויים להיות עגינה מצויינת (אם מקיפים אותה ברצועה, למשל) או כזו שאפשר לתלוש ביד.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
