הבדלים בין גרסאות בדף "שייח מרזוק"
(דף חדש: קטגוריה:אתרי טיפוס היסטוריים) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| + | '''שייך מרזוק''' הוא אתר קטן, בהרי ירושלים. המצוק הוא בגובה של כ-18-20מ', ואינו מבולט. בשיך מרזוק נפתחו כ-30 מסלולים, רובם ב[[הובלה]] על [[אבני עיגון]], ומיעוטם ב[[טופ-רופ]]. | ||
| + | בראש המצוק שיחים, גשרים ועיגונים טבעיים אחרים. | ||
| + | באתר ארבעה מצוקים המופרדים על ידי חריצים רחבים. ארבעת הסקטורים מכונים המצוק הצפוני, מצוק השקשוקה, מצוק המערה והמצוק הדרומי. | ||
| + | הגישה לאתר מצריכה הליכה של 15-20 דקות. בעונות האביב והחורף ההליכה נעימה, ויש פריחה יפה. בקיץ הכל יבש, כמובן, ויש הרבה קוצים. | ||
| + | אמנון שילוני, שהיה יו"ר ועד [[המועדון]], אמר פעם שהפיץ' הכי קשה בשיך מרזוק זה ה[[אפרואוץ']]. | ||
| + | ==מיקום== | ||
| + | המצוק של שיך מרזוק ממוקם מזרחית לכביש מס' 386, בקטע שבין צומת כרם לצומת בר גיורא, כשלוש מאות מטר מצפון מערב לקבר שייך מרזוק, הנמצא בראש הכיפה (נ.ג. 722). נ.צ.207764/628000. | ||
| + | על השביל המסומן ירוק המוביל לקבר השייך היה רוג'ום גדול, המסמן את נקודת הירידה ממנו (אסור - שמורת טבע) ומשם, בכיוון צפון-מערב, ממשיך שביל לא ברור שהיה מסומן בדלילות ברוג'ומים, עד לראש המצוק. | ||
| + | חלק מן המטפסים נהגו לגלוש מראש המצוק, ואחרים העדיפו לרדת ב[[סולו]], ב[[ארובה]] שבין הסקטור הדרומי ביותר לזה שאחריו. | ||
| + | ==היסטוריה== | ||
| + | בית הבד והשוקת הפרהיסטורית (כמו גם הגתות המפוזרות בשטח) מעידים כי המקום היה ידוע גם לפני היווסד המוכעדון האלפיני הישראלי. המצוק הצנוע של שייך מרזוק נראה מן הכביש, אבל הגישה אליו אינה פשוטה. המסלולים הראשונים בשייך מרזוק נפתחו בתחילת שנות ה-1980, והמיפוי הראשון נערך בשנת 1985. בשנת 1991 ערך אנדריאה ענתי מיני-מדריך מעודכן יותר (שעליו מבוסס דף זה). במדריך ההוא נוספו מספר מסלולים, ותוקנו הדירוגים. | ||
| + | בשנים הראשונות זכה המצוק הצפוני לצפיפות מסלולים גבוהה יותר מהאחרים, אבל לאחר מכן נפתחו מסלולים בצפיפות דומה גם בסקטורים האחרים. | ||
| + | המסלולים הראשונים באתר היו "לא בחורף" ו"כאב בטן", והם נפתחו בהובלה [[און סייט]] על ידי ויקטור קפטל. "העכביש הצהוב טופס לראשונה בטופ-רופ על ידי יוני פנטנוביץ' והובל לראשונה ב[[רד-פוינט]] על ידי [[אנדריאה ענתי]]. "אל אהבל" שימש כהובלת בכורה לכמה וכמה מטפסים. "הסלינג הכחול" קיבל נפילת מוביל של כ-4מ' של וולף ברנשטיין. | ||
| + | ==[[גיאולוגיה]]== | ||
| + | הסלע הוא קרבונטי, גיר מתצורת עמינדב. | ||
| + | ==[[טופו]]== | ||
| + | |||
| + | ---- | ||
| + | תרמו לדף זה: [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]], אנדריאה ענתי ואחרים... | ||
| + | [[קטגוריה: | ||
[[קטגוריה:אתרי טיפוס היסטוריים]] | [[קטגוריה:אתרי טיפוס היסטוריים]] | ||
גרסה מ־05:27, 20 בפברואר 2011
שייך מרזוק הוא אתר קטן, בהרי ירושלים. המצוק הוא בגובה של כ-18-20מ', ואינו מבולט. בשיך מרזוק נפתחו כ-30 מסלולים, רובם בהובלה על אבני עיגון, ומיעוטם בטופ-רופ. בראש המצוק שיחים, גשרים ועיגונים טבעיים אחרים. באתר ארבעה מצוקים המופרדים על ידי חריצים רחבים. ארבעת הסקטורים מכונים המצוק הצפוני, מצוק השקשוקה, מצוק המערה והמצוק הדרומי. הגישה לאתר מצריכה הליכה של 15-20 דקות. בעונות האביב והחורף ההליכה נעימה, ויש פריחה יפה. בקיץ הכל יבש, כמובן, ויש הרבה קוצים. אמנון שילוני, שהיה יו"ר ועד המועדון, אמר פעם שהפיץ' הכי קשה בשיך מרזוק זה האפרואוץ'.
תוכן עניינים
מיקום
המצוק של שיך מרזוק ממוקם מזרחית לכביש מס' 386, בקטע שבין צומת כרם לצומת בר גיורא, כשלוש מאות מטר מצפון מערב לקבר שייך מרזוק, הנמצא בראש הכיפה (נ.ג. 722). נ.צ.207764/628000. על השביל המסומן ירוק המוביל לקבר השייך היה רוג'ום גדול, המסמן את נקודת הירידה ממנו (אסור - שמורת טבע) ומשם, בכיוון צפון-מערב, ממשיך שביל לא ברור שהיה מסומן בדלילות ברוג'ומים, עד לראש המצוק. חלק מן המטפסים נהגו לגלוש מראש המצוק, ואחרים העדיפו לרדת בסולו, בארובה שבין הסקטור הדרומי ביותר לזה שאחריו.
היסטוריה
בית הבד והשוקת הפרהיסטורית (כמו גם הגתות המפוזרות בשטח) מעידים כי המקום היה ידוע גם לפני היווסד המוכעדון האלפיני הישראלי. המצוק הצנוע של שייך מרזוק נראה מן הכביש, אבל הגישה אליו אינה פשוטה. המסלולים הראשונים בשייך מרזוק נפתחו בתחילת שנות ה-1980, והמיפוי הראשון נערך בשנת 1985. בשנת 1991 ערך אנדריאה ענתי מיני-מדריך מעודכן יותר (שעליו מבוסס דף זה). במדריך ההוא נוספו מספר מסלולים, ותוקנו הדירוגים. בשנים הראשונות זכה המצוק הצפוני לצפיפות מסלולים גבוהה יותר מהאחרים, אבל לאחר מכן נפתחו מסלולים בצפיפות דומה גם בסקטורים האחרים. המסלולים הראשונים באתר היו "לא בחורף" ו"כאב בטן", והם נפתחו בהובלה און סייט על ידי ויקטור קפטל. "העכביש הצהוב טופס לראשונה בטופ-רופ על ידי יוני פנטנוביץ' והובל לראשונה ברד-פוינט על ידי אנדריאה ענתי. "אל אהבל" שימש כהובלת בכורה לכמה וכמה מטפסים. "הסלינג הכחול" קיבל נפילת מוביל של כ-4מ' של וולף ברנשטיין.
גיאולוגיה
הסלע הוא קרבונטי, גיר מתצורת עמינדב.
טופו
תרמו לדף זה: מיכה יניב, אנדריאה ענתי ואחרים... [[קטגוריה:
