טנזינג נורגיי

מתוך Climbing_Encyclopedia
גרסה מ־09:17, 1 בדצמבר 2009 מאת מיכה יניב (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Norgay.jpg
Hillarynorgay.jpg

טנזינג נורגיי (Tenzing Norgay, נולד ב-15 במאי 1914, נפטר ב-9 במאי 1986) היה מטפס הרים נפאלי. נורגיי התפרסם יחד עם אדמונד הילארי, כשהיו הראשונים שטיפסו על האברסט, במסגרת משלחת בראשות ג'ון האנט. זו היתה המשלחת הבריטית התשיעית לאברסט.

טנזינג נורגיי נולד וגדל באיזור הקומבו בנפאל, בסמוך לאברסט. בצעירותו עבר לחבל דרג'ילינג בהודו, כדי לחפש עבודה במשלחות מערביות. בשנות ה-30 של המאה ה-20 השתתף כסבל שרפה במספר משלחות בריטיות שניסו לכבוש את פסגת האברסט מצפון. במשך השנים הוא השתתף בעוד משלחות לטיפוס הרים ברחבי תת-היבשת ההודית. ב-1952 הצטרף למשלחת שווייצרית בראשות ריימונד למברט. השוויצרים ניסו לטפס על האברסט מדרום. הם אמנם קבעו שיא גובה חדש, כ- 200 מטר מן הפסגה, אך נאלצו לחזור.


בשנת 1953 הצטרף נורגיי למשלחת הבריטית לכיבוש האברסט בראשות ג'ון האנט. האנט אסף קבוצה חזקה של מטפסים מנוסים. ביניהם גם נתינים בריטיים שלא חיו בבריטניה, בפרט גם אדמונד הילארי מניו-זילנד וטנזינג נורגיי עונים להגדרה זו. המשלחת העלתה סדרה של מחנות על ההר, והמסלול כלל מעבר במפל הקרח של הקומבו. פתיחת חלק זה של המסלול היתה באחריותו של הילארי. המטפסים חצו את הפייס הדרומי של הלהוטסה (Lhotse) ומשם פנו לאוכף הדרומי.

ב-26 במאי יצא אל הפסגה הזוג הראשון - צ'רלס אוונס וטום בורדילון (Tom Bourdillon ו-Charles Evans), אך ממש לפני הפסגה נאלצו לחזור, כשמערכות החמצן שלהם הפסיקו לתפקד. טנזינג, שהיה הסירדאר של המשלחת, ואדמונד הילארי היו הזוג השני שניסה להגיע מהמחנה של המשלחת לפסגה, אחרי שהזוג הראשון לא הצליח.

אדמונד הילארי וטנזינג נורגיי, נחשבו למטפסים החזקים של המשלחת. הם עלו למחנה הגבוה ובילו לילה במחנה נוסף מעל לאוכף הדרומי בגובה של 8,500 מטר. ב-28 במאי, בשעה 6 וחצי בבוקר יצאו מן האוהל. תנאי השלג לא היו טובים במיוחד ובכמה מקומות היה רוחבו של הרכס הדרום מזרחי כרוחב סוליות הנעלים. ההתקדמות היתה טובה והם הגיעו לפסגה הדרומית עד השעה 9. כשעה אחר כך הם הגיעו למצוק של כ-12 מ'. המדרגה של הילארי (Hillary Step) כפי שהיא נקראת היום, היתה הבעיה הטכנית העיקרית במסלול. הילארי טיפס את המדרגה בארובה שנוצרה בין הסלע לקרח שהיה עליו.

טנזינג כתב על החלק האחרון של המסלול, מעל המדרגה של הילארי:

על ראש הצוק נחנו שוב. אחרי הטיפוס בסדק היינו שנינו ללא נשימה, אבל אחרי כמה שאיפות מהחמצן אני מרגיש שוב מצוין. אני מסתכל כלפי מעלה. הסוף קרוב מאוד, והלב שלי פועם מהתרגשות ואושר. ואז אנחנו יוצאים שוב לדרכנו. שוב מטפסים. עדיין ישנם מכשולים מימין ותהום משמאל אבל הרכס פחות תלול כעת. נותרו רק כמה תלוליות שלג, אחת אחרי השנייה, אחת גבוהה מהשנייה. אבל עדיין אנחנו מפחדים מהתלוליות ובמקום לחצות אותן חתכנו לצד שמאל במקום שבו יש מדרון שלג ארוך מעל לתהום. כשלושים מטר מתחת לפסגה הגענו לסלעים החשופים הגבוהים ביותר. יש שם מקום מישורי המספיק לשני אוהלים. אני תוהה אם פעם בני אדם יקימו שם את האוהלים - כל כך קרוב לפסגה? הרמתי שתי אבנים קטנות, שמתי בכיס כדי להחזיר אותם לעולם שלמטה.

Norgay on everest.jpg

ב-28 במאי, 1953, בשעה 11 וחצי, עמדו אדמונד הילארי וטנזינג נורגיי על 'גג העולם'.

הם שהו בפסגה כרבע שעה. הם לחצו ידיים והתחבקו. הילארי צילם את טנזינג מניף את דגלי האו"ם, בריטניה, נפאל והודו מעל הפסגה. טנזינג לא ידע להפעיל את המצלמה, ולכן אין תמונות של הילארי מן הפסגה. טנזינג הבודהיסטי הטמין בשלג שוקולד כמנחה.

על הפיסגה כתב:

מסביבנו מכל עבר היו ההימלאיה האדירים. הם נמתחו דרך נפאל וטיבט. כדי לראות את הפסגות הקרובות - של ענקים כגון להוטסה, נופטסה ומקלו - היית צריך להביט בחדות כלפי מטה! רחוק יותר - כל הרי הרכס האדיר ביותר בעולם, אפילו הקנצ'נג'ונגה עצמו - נראו כמו בליטות קטנות מתחת לשמים. זה היה מראה שלא ראיתי קודם לכן - ולעולם לא אראה שוב - פראי, מדהים ואיום. אבל לא חשבתי בפחד. אהבתי את ההרים יותר מדי כדי לחוש ברגש כזה. אהבתי את האברסט יותר מדי. ברגע הגדול הזה, שלו חיכיתי כל חיי - ההר לא נראה לי כדבר חסר חיים העשוי סלע וקרח, אלא חם, ידידותי וחי!

הידיעות על ההצלחה הגיעו לאנגליה ביום הכתרתה של המלכה אליזבט הראשונה. על ההישג של המשלחת קיבלו הילארי והאנט (אולם לא טנזינג) מן המלכה תואר אצולה "סר".

טנזינג נורגיי, ובעקבותיו כל בני השרפה, זכה בתהילה עולמית. בין הודו ונפאל התעוררה מחלוקת, אם הוא נתין של זו או של זו. הוא סירב לנקוט צד, ואמר: "נולדתי ברחמה של נפאל, וגדלתי על ברכיה של הודו". הוא גם הרגיש מעט מקופח מכך שקיבל מדליה מן המלכה, ואילו להילארי ולהאנט הוענק התואר "סר" ממלכת בריטניה.

השאלה מי מביניהם היה הראשון על הפסגה - הילארי או טנזינג - היתה סוד שמור ביותר. הילארי כתב בזכרונותיו שהם הגיעו לשם 'כמעט ביחד'. בנו של טנזינג סיפר ששאל את אביו מספר פעמים ותמיד תשובתו היתה: "היינו פרטנרים - וזהו". שנים לאחר מכן סיפר טנזינג עצמו שלמרות ששניהם היו "כמעט יחד", זה הילארי שהיה הראשון. הילארי עצמו נמנע (באצילות של סר באימפריה הבריטית) מלקחת לעצמו את הכבוד. רק לאחר מותו של טנזינג, באוטוביוגרפיה שלו, הוא כתב שהוא היה זה שהניח את רגלו ראשון על הפסגה, ושטנזינג היה מספר צעדים אחריו.

אחרי האברסט הוסיף טנזינג לטפס על הרים. הוא מונה למנהל אימוני השטח של "המכון לטיפוס הרים בהימלאיה" בדרג'ילינג, שהוקם ביוזמת ראש ממשלת הודו ג'ווהרלל נהרו. ב-1978 פתח חברה שאירגנה טרקים בהימלאיה, אותה מנהל היום אחד מבניו. בן זה, ג'מלינג טנזינג נורגיי, טיפס בעצמו לראשונה על האברסט בשנת 1996.

אותו בן, ג'אמלינג נורגיי, טיפס שוב אל גג העולם בשנת 2003, יחד עם פיטר הילארי, בנו של אדמונד הילארי, כחלק מחגיגות היובל לכיבוש ההר.

נורגיי היה נשוי 3 פעמים ואבא ל-4 ילדים שאחד מהם מת בינקותו. טנזינג נורגיי נפטר ב-9 במאי 1986 בדרג'ילינג, הודו. 22 שנה אחריו, ב-11 בינואר 2008, נפטר גם אדמונד הילארי.


תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...