הבדלים בין גרסאות בדף "חוב חמצן"
מ (החלפת טקסט - קטגוריה: כללי ל־'') |
|||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
בפועל. חוב החמצן מתבטא בכך שגם לאחר סיום הפעילות המאומצת הנשימה והדופק ממשיכים להיות גבוהים מערכי מנוחה. חוב החמצן - הוא סך הצריכה העודפת של חמצן לאחר המאמץ, מעבר לצריכת החמצן במנוחה. | בפועל. חוב החמצן מתבטא בכך שגם לאחר סיום הפעילות המאומצת הנשימה והדופק ממשיכים להיות גבוהים מערכי מנוחה. חוב החמצן - הוא סך הצריכה העודפת של חמצן לאחר המאמץ, מעבר לצריכת החמצן במנוחה. | ||
| − | ניתן להאט את הגידול של חוב החמצן על ידי שיפור ביעילות קליטת החמצן בשרירים ואת | + | ניתן להאט את הגידול של חוב החמצן על ידי שיפור ביעילות קליטת החמצן בשרירים ואת [[צריכת חמצן מרבית|צריכת החמצן המרבית]]. הדרך היעילה לעשות זאת היא על ידי [[אימון אינטרוואלים]]. |
הסיבות להיווצרות חוב חמצן: | הסיבות להיווצרות חוב חמצן: | ||
גרסה אחרונה מ־16:03, 22 באוגוסט 2010
חוב חמצן הוא ההפרש בין החמצן שהשרירים מקבלים ובין מה שהם זקוקים לו כדי לבצע את הפעילות. חוב חמצן נוצר בתחילת הפעילות, כאשר המאמץ הוא אנאירובי עד שהתהליך האירובי נכנס לפעולה. כלומר במשך הפעילות בה הגוף צורך את החמצן מהשרירים ולא מהנשימה.
בפועל. חוב החמצן מתבטא בכך שגם לאחר סיום הפעילות המאומצת הנשימה והדופק ממשיכים להיות גבוהים מערכי מנוחה. חוב החמצן - הוא סך הצריכה העודפת של חמצן לאחר המאמץ, מעבר לצריכת החמצן במנוחה.
ניתן להאט את הגידול של חוב החמצן על ידי שיפור ביעילות קליטת החמצן בשרירים ואת צריכת החמצן המרבית. הדרך היעילה לעשות זאת היא על ידי אימון אינטרוואלים.
הסיבות להיווצרות חוב חמצן:
- בתנאים אירוביים - לאחר מאמץ יש צורך לשחזר את מלאי החמצן הקשור למיוגלובין שנלקח בתחילת המאמץ.
- בתנאים אנאירוביים – דרוש חמצן לפירוק של חומצת החלב שהצטברה.
הדרך לסלק את חוב החמצן תוך כדי פעילות היא להמשיך לקיים מאמץ בעצימות נמוכה, עומס העבודה המיטבי להתאוששות הפעילה הוא 30-50% מהדופק המקסימאלי.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
