הבדלים בין גרסאות בדף "חאן טנגרי"
(←מסלולים) |
(←מסלולים) |
||
| (5 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה: Khan_Tengri.jpg|שמאל|ממוזער|300px|חאן טנגרי מצפון]] | [[תמונה: Khan_Tengri.jpg|שמאל|ממוזער|300px|חאן טנגרי מצפון]] | ||
| − | '''חאן טנגרי''' ('''Khan Tengri''') הוא הר ברכס [[טיין שאן]] על גבול קירגיסטאן, | + | '''חאן טנגרי''' ('''Khan Tengri''') הוא הר ברכס [[טיין שאן]] על גבול קירגיסטאן, קזחסטאן וסין. גבהו 7010מ׳ והוא הפסגה השנייה בגבהה בטיין שאן (אחרי ה[[פובדה]]). הוא אחד מחמשת הפסגות של הישג [[נמר השלג]], ולמרות שהוא לא הגבוה ביניהם, הוא נחשב לשני בקושיו לטיפוס (גם אחרי הפובדה). |
ההר נחשב לגבוה ביותר ברכס עד שנת 1943. זה הגיוני כי הוא נראה היטב מהמישורים הקזחיים והשפיץ הנישא שלו מרשים הרבה יותר מהמאסה האדירה של הפובדה. בשנת 1943 נערך סקר מקיף של האיזור והתתברר שהוא פחות גבוה מהפובדה בכ-430מ׳. | ההר נחשב לגבוה ביותר ברכס עד שנת 1943. זה הגיוני כי הוא נראה היטב מהמישורים הקזחיים והשפיץ הנישא שלו מרשים הרבה יותר מהמאסה האדירה של הפובדה. בשנת 1943 נערך סקר מקיף של האיזור והתתברר שהוא פחות גבוה מהפובדה בכ-430מ׳. | ||
==שמות== | ==שמות== | ||
| − | פירוש שמו של ההר | + | פירוש שמו של ההר הוא מלך השמיים בקזחית, וכנראה מתייחס לאלוה הקזחי טנגרי. |
==טיפוס ומסלולים== | ==טיפוס ומסלולים== | ||
| − | + | הראשונים שהגיעו לפסגת החאן היו חברי משלחת אוקראינית בראשות מיכאיל פוגרבצקי (Mikhail Pogrebetsky), בשנת 1931. הם טיפסו מהצד הדרומי. רק שלשה עשורים מאוחר יותר, בשנת 1964 טיפס מיכאיל קוזמין (M. Kuzmin) מהצד הצפוני. | |
| − | + | בשנת 1989, קבע [[אנטולי בוקרייב]] (שהתפרסם לרעה בספרו של קרקאואר על שנת 1996 באברסט) שני שיאים על ההר: טיפס את ההר בסולו ובמהירות רבה כשעלה לפסגה וחזר למחנה הבסיס בכ-14 שעות בלבד. | |
| − | |||
| − | בשנת 1989, קבע אנטולי בוקרייב (שהתפרסם לרעה בספרו של קרקאואר על שנת 1996 באברסט) שני שיאים על ההר: טיפס את ההר בסולו ובמהירות רבה כשעלה לפסגה וחזר למחנה הבסיס בכ-14 שעות בלבד | ||
| − | |||
| − | |||
כמה עשרות ישראלים כבר היו על פסגת החאן, ביניהם דני גורדין, איגור סטרוז׳ילץ ואחרים... | כמה עשרות ישראלים כבר היו על פסגת החאן, ביניהם דני גורדין, איגור סטרוז׳ילץ ואחרים... | ||
| שורה 20: | שורה 16: | ||
יש מספר רב של מסלולים, אבל שני המסלולים שרואים הכי הרבה מטפסים הם המסלול הרגיל מדרום, והמסלול הרגיל מצפון. שניהם נפגשים במחנה הגבוה, בגובה 6000מ׳ בערך, ועולים על הקו הרכס עד לפסגה. | יש מספר רב של מסלולים, אבל שני המסלולים שרואים הכי הרבה מטפסים הם המסלול הרגיל מדרום, והמסלול הרגיל מצפון. שניהם נפגשים במחנה הגבוה, בגובה 6000מ׳ בערך, ועולים על הקו הרכס עד לפסגה. | ||
| − | המסלול הדרומי קצת פחות תלול, אבל מסוכן יותר. לפני המחנה הגבוה הוא עובר | + | המסלול הדרומי קצת פחות תלול, אבל מסוכן יותר. לפני המחנה הגבוה הוא עובר דרך קולואר צר המכונה ״צוואר הבקבוק״ שאוסף לתוכו מפולות שלגים, אבנים, וכל מה שנופל מלמעלה... |
[[תמונה: Khan_Tengri_N_Normal.jpg|מרכז|ממוזער|600px|המסלול הרגיל על חאן טנגרי מצפון]] | [[תמונה: Khan_Tengri_N_Normal.jpg|מרכז|ממוזער|600px|המסלול הרגיל על חאן טנגרי מצפון]] | ||
גרסה אחרונה מ־12:19, 9 ביולי 2020
חאן טנגרי (Khan Tengri) הוא הר ברכס טיין שאן על גבול קירגיסטאן, קזחסטאן וסין. גבהו 7010מ׳ והוא הפסגה השנייה בגבהה בטיין שאן (אחרי הפובדה). הוא אחד מחמשת הפסגות של הישג נמר השלג, ולמרות שהוא לא הגבוה ביניהם, הוא נחשב לשני בקושיו לטיפוס (גם אחרי הפובדה).
ההר נחשב לגבוה ביותר ברכס עד שנת 1943. זה הגיוני כי הוא נראה היטב מהמישורים הקזחיים והשפיץ הנישא שלו מרשים הרבה יותר מהמאסה האדירה של הפובדה. בשנת 1943 נערך סקר מקיף של האיזור והתתברר שהוא פחות גבוה מהפובדה בכ-430מ׳.
שמות
פירוש שמו של ההר הוא מלך השמיים בקזחית, וכנראה מתייחס לאלוה הקזחי טנגרי.
טיפוס ומסלולים
הראשונים שהגיעו לפסגת החאן היו חברי משלחת אוקראינית בראשות מיכאיל פוגרבצקי (Mikhail Pogrebetsky), בשנת 1931. הם טיפסו מהצד הדרומי. רק שלשה עשורים מאוחר יותר, בשנת 1964 טיפס מיכאיל קוזמין (M. Kuzmin) מהצד הצפוני.
בשנת 1989, קבע אנטולי בוקרייב (שהתפרסם לרעה בספרו של קרקאואר על שנת 1996 באברסט) שני שיאים על ההר: טיפס את ההר בסולו ובמהירות רבה כשעלה לפסגה וחזר למחנה הבסיס בכ-14 שעות בלבד.
כמה עשרות ישראלים כבר היו על פסגת החאן, ביניהם דני גורדין, איגור סטרוז׳ילץ ואחרים...
מסלולים
יש מספר רב של מסלולים, אבל שני המסלולים שרואים הכי הרבה מטפסים הם המסלול הרגיל מדרום, והמסלול הרגיל מצפון. שניהם נפגשים במחנה הגבוה, בגובה 6000מ׳ בערך, ועולים על הקו הרכס עד לפסגה.
המסלול הדרומי קצת פחות תלול, אבל מסוכן יותר. לפני המחנה הגבוה הוא עובר דרך קולואר צר המכונה ״צוואר הבקבוק״ שאוסף לתוכו מפולות שלגים, אבנים, וכל מה שנופל מלמעלה...
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
