התאקלמות

מתוך Climbing_Encyclopedia
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תהליך ההסתגלות בו הגוף מרגיל את עצמו לכמות הנמוכה של חמצן בהרים גבוהים. בתהליך ההתאקלמות ניתן להבחין בתהליכים קצרי טווח וארוכי טווח, כולם באים לפצות על המחסור בחמצן באוויר. התהליכים קצרי הטווח הם עליה בלחץ הדם ובדופק והגברת קצב הנשימה. התהליכים ארוכי הטווח הם ייצור מוגבר של כדוריות דם אדומות, ובכך שיפור הסעת החמצן לאיברי הגוף.

מטפסים שאינם מאוקלמים עלולים לחלות במחלת גבהים. מחלת גבהים מופיעה מגובה 3500מ' לערך, והחל מגובה זה דרושה התאקלמות. התעלמות מסימניה של מחלת גבהים והמשך עליה בגובה תביא להחמרה במצב החולה ולמוות.

יש לשהות פרק זמן מינימאלי בגובה כדי לאתחל את תהליך ההתאקלמות. ההמלצה המקובלת היא לילה אחד כל 300מ' עליה בגובה ויום מנוחה בכל חמישה ימי עליה. בכל מקרה של הופעת תסמינים של מחלת גבהים, יש להשהות את המשך העליה בגובה עד להיעלמות התסמינים. אם הם אינם נעלמים, יש לרדת בגובה.

בתהליך ההתאקלמות יש הפרשה רבה של נוזלים מרקמות הגוף ומשתינים המון. יש חשיבות מרובה לשתייה של כמויות גדולות. התייבשות מאיצה את התפתחותה של מחלת גבהים.


תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...