אימון יתר
אנציקלופדית הטיפוס אינה מקור לייעוץ רפואי!
אימון יתר הוא מצב המתרחש באשר נפח האימון והעצימות שלו עוברים את יכולת ההתאוששות של הגוף. המונח מתאר מצב פיזיולוגי לא תקין, שבו הגוף יוצא מאיזון עקב עומס אימונים מופרז, והוא מועצם על ידי תזונה לא מתאימה או לא מספקת. כלומר, הפעילות הגופנית פוגעת בגוף במקום לשפר את תפקודו. המאפיין העיקרי של התופעה הוא שהאימון לא משפיע כפי שהיה אמור ואין שיפור במרכיבי הכושר הגופני – כוח, סיבולת, זריזות, גמישות, שיווי משקל, קואורדינציה וכדומה. התוצאה היא עייפות כללית, כאבי שרירים, איבוד משקל וירידה בכושר הכללי. לפעמים מופיעים גם קצבי לב לא סדירים, הפרעות שינה וסימפטומים נוספים. אימון יתר נפוץ אצל ספורטאים בעלי מוטיבציה חזקה, שמעלים עוד ועוד את תדירות האימונים ואת האינטנסיביות שלהם.
כדי למנוע אימון יתר מומלץ להתאמן באימון מחזורי שיש בו תקופות של אימון ותקופות של התאוששות. כהמלצה כללית, ככלל, על כל אימון קשה, דרוש לפחות יום להתאוששות ועדיף יומיים. יש להקפיד גם על תזונה, למשל, הגברת צריכה של פחמימות, כדי למנוע דלדול של מאגרי הגליקוגן וחלבונים, לאפשר בניה מחדש של מסת השריר.
באשר לטיפול באימון יתר, הדעות חלוקות. יש הגורסים כי צריך להוריד את העומס בלבד, ויש הגורסים כי מנוחה טוטאלית היא מתבקשת. כנראה, שיש להעריך את רמת הספורטאי, עד כמה חמור אימון היתר ונתונים אישיים נוספים. לספורטאים חובבים, כנראה שמומלצת מנוחה של שבוע שבועיים ללא פעילות, וחזרה מדורגת לפעילות, עם הארכה של המנוחה במידה והתסמינים חוזרים.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
