איך מומלץ לבנות זנב פרה? רצועה, דייזי או חבל? דינאמי או סטאטי? אילו קשרים מומלצים בכל צד?

מתוך Climbing_Encyclopedia
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זנב פרה הוא שם כללי ל"משהו קבוע על הרתמה להתחברות לעגינות". מכיוון שזהו שם כללי, קשה לתת תשובה לשאלה "איך מומלץ", כי זה תלוי בשימוש הספציפי. יש לא מעט אפשרויות, למשל:

אז מה, רצועה, דייזי או חבל?

רצועה

רצועה בקשר משקפים על הרתמה היא האלתור הכי פשוט והכי בסיסי לזנב פרה. עם קצת מאמץ, אפשר גם לקשור קשר בוהן על הרצועה ולקבל זנב פרה עם שני אורכים. קשר משקפים מחליש מאד את הרצועה (אבל זה מספיק חזק, כנראה), אבל הבעיה היא לא בחוזק, אלא בזה שהשחיקה היא תמיד על אותה הנקודה, ואם לא מחליפים את הרצועה או שמים אותה כל פעם מחדש, היא נשחקת באותו מקום בדיוק. זה במיוחד עשוי להיות מסוכן ברצועות דיינימה.

את הטבעת הננעלת אפשר לחבר בקשר משקפים לקצה, או בלולאת בוהן צמודה מאד.

דייזי

הרבה מטפסים משתמשים בדייזי. זו אפשרות לא רעה, כי היא מאפשרת כיוונון די מדוייק. לעומת זאת, חשוב לדעת בדיוק איך עובדים עם דייזי, כי התפרים שיוצרים את הלולאות אינן תפרים חזקים ומיועדים לשאת משקל גוף בלבד. יתרה מזו, קיצור של הדייזי על ידי הקלפה של הטבעת על לולאה של הדייזי עשויה לקרוע את התפרים ואז לא מחוברים לכלום. בדייזי, בניגוד לשיטות אחרות לבניית זנב פרה, צריך להשתמש בשתי טבעות: אחת שתמיד נמצאת בקצה הדייזי, והשניה לקיצור, וזה קצת מסורבל, לדעתי, אבל שוב, יש הרבה שעובדים רק ככה.

כל ההערות על קשר משקפים ברצועה - תופסות גם לדייזי, כמובן, ועוד יותר, כי בניגוד לרצועה סתם, דייזי תמיד תתחבר באותה הנקודה בכל מקרה. וגם, היום עושים דייזים בעיקר מדיינימה.

חבל

זנב פרה מחבל, עם שני חיבורים לאורכים שונים אבל קבועים: לולאת שמונה לרתמה, פרפר אלפיני באמצע החבל לחיבור קצר ולולאה מתהדקת על טבעת בקצה לחיבור ארוך
זנב פרה מחבל, עם שני חיבורים לאורכים שונים, אחד מהם מתכוונן: לולאת שמונה לרתמה, רופמן וטבעת על החבל לחיבור בעל אורך מתכוונן, ולולאה מתהדקת על טבעת בקצה לחיבור ארוך

קודם כל על זנב פרה מחבל: החסרון הגדול הוא שמכיוון שזנב פרה מחבל זז כל הזמן על הרתמה, במיוחד כשנתלים עליו, והוא גורם לבלאי מואץ לרתמה. זה משמעותי במיוחד בזמן טיפוס מלאכותי, למשל, שממש טוחן את הרתמה, כי כל הזמן יושבים על זנב הפרה, ותוך כדי שהוא בעומס, משנים את כיוון המשיכה. מצד שני, לטיפוס מלאכותי מאד חשוב כיוונון מדוייק של האורך, ונוח מאד לשים שני חבלים עם רופמנים עליהם. אפשר למשוך בחבל כדי להתרומם (זה אפילו נותן רווח כוח קטן).

חבל דינאמי או סטאטי, ואיזה קוטר

האמת היא, שלחתיכה כזו קצרה של חבל אין כמעט משמעות אם החבל הוא דינאמי או סטאטי, פשוט כי ההבדלים בהתארכות האבסולוטית אינם משמעותיים. השיקול היחיד הוא איך לגרום לקשרים להתהדק ככה שלא ייפתחו לבד, ובשביל זה עדיף חבל לא קשה, עם נוטביליטי נמוך, שקשרים מתהדקים בו היטב.

חשוב לזכור כי ההתארכות של המערכת היא לא רק ההתארכות של זנב הפרה. יש את ההידוק של הקשרים (שאמור להיות דומה לשני החבלים), יש את ההחלקה של הלולאה של הרתמה מלמטה למעלה, יש את ההימתחות של הרתמה עצמה, ואפילו השקיעה של עמוד השדרה וכל הגוף (כי הנפילה מתייחסת רק למרכז הכובד...).


לשימושים בהם יש אפשרות נפילה במקדם נפילה עד 2, מומלץ להשתמש בזנב פרה מחבל דינאמי, שמותאם לבלימת נפילות ולא בחבל סטאטי שאינו מקטין את כוח הבלימה במידה מספקת.

במקרים קיצוניים יותר, בהם יש אפשרות נפילה במקדם גדול מ-2 (כמו בויה פראטה, למשל) חייבים אמצעי לספיגת אנרגיה כמו סקרימר או KISA ולא מספיק זנב פרה פשוט. ודאי שלא מספיקה ההתארכות של חבל דינאמי...

דבר שני - קוטר. קוטר החבל גם לא ממש משנה, חוץ מזה שעם פרוסיק זה עושה הרגשה קצת לא נעימה, כי הוא דק מדי. אבל חתיכת חבל של 8 ,9 או 10מ"מ - כולם יעבדו.

קשרים

הקשרים המתאימים כאן הם הקשרים הרגילים להתחברות לחבל. למעשה - למשקל גוף לא משנה באיזה קשר תשתמש על הרתמה - כולם יחזיקו, אז זה עניין של נוחות ושימושיות. האופציות המקובלות הן לולאת שמונה עוקב או קשר הצלה (מאובטח, כמובן שמאובטח - עם סיומת יוסמיטי יוצא יותר קומפקטי על הרתמה). על הטבעת שבקצה נוח לשים לולאה מתהדקת, כי זה ימנע מהטבעת להתהפך וגם לצאת וליפול.

זנבות פרה קנויים

לשם השלמות נזכיר גם שיש לא מעט מוצרי מדף שהם זנבות פרה ייעודיים, חלקם עם כמה חיבורים, לכמה אורכים או פשרות לכיוונון אורך. לפצל יש את קונקט אדג׳סט, למטוליוס יש דייזי-צ'יין שבנוי משרשרת של לולאות דיינימה, ולכולן אפשר להתחבר, ועוד...

קריאה נוספת

קישורים חיצוניים


תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...