מכשירי עיגון מופעלים בקפיץ ו־מסיפורי האלפים: מי כבש את רכס הדבשות?: הבדלים בין דפים
יורי פלדמן (שיחה | תרומות) יצירת דף עם התוכן "|שמאל|ממוזער|השרטוט שצורף לרישום הפטנט המקורי של ה"פרנד"|200px '''מכשירי עיגון מופעלים בקפיץ''' (באנגלית: '''SLCD''' או '''Spring Loaded Camming Device''') הם קבוצה של אבני עיגון, שנבנו על פי העקרונות של הפרנדים הראשונים, ומכונים גם פרנדים או קאמס. הם שימושיים בי..." |
יורי פלדמן (שיחה | תרומות) יצירת דף עם התוכן "=מאת אנדריאה ענתי= שמאל|ממוזער|500px| Arete des bosses, שנקרא גם המסלול הרגיל (voi normale) מהצד הצרפתי הדרך הנוחה ביותר והבטיחותית ביותר לפסגת המונבלאן (Mont Blanc), הפסגה הגבוהה ביותר ברכס האלפים, נחשבת כיום "רכס הדבשות" (Les Bosses) והיא הדרך המקובלת על "מטפ..." |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה: | =מאת אנדריאה ענתי= | ||
[[תמונה: Les_Bosses.jpg|שמאל|ממוזער|500px| | |||
Arete des bosses, שנקרא גם המסלול הרגיל (voi normale) מהצד הצרפתי]] | |||
הדרך הנוחה ביותר והבטיחותית ביותר לפסגת ה[[מונבלאן]] (Mont Blanc), הפסגה הגבוהה ביותר ברכס ה[[אלפים]], נחשבת כיום "רכס הדבשות" (Les Bosses) והיא הדרך המקובלת על "מטפסי סוף שבוע" ועל תיירים למיניהם. [[ז'ק בלמט]] הגדול ניסה אותה, ללא הצלחה, וכבש את פסגת המונבלן לאחר מכן (ב- 1786) בדרך אחרת. הוא זכה לכבוד גדול בגין מבצעו זה; מלכים העניקו לו תארי אצולה וספרים נכתבו על בלמט האגדי איש המונבלן. | |||
עברו כיובל שנים עד ש- Fellows ו- Howes פתחו ב1827- (בלוית תשעה מדריכי הרים!) דרך יותר בטיחותית מהדרך של בלמט. הדרך החדשה כונתה "דרך המסדרון" ומאז נקראת דרכו המקורית של בלמט, הרת הסכנות מאין כמוה, בשם L’Ancienne, כלומר הדרך הישנה. לקראת אמצע המאה שעברה הפכה "דרך המסדרון" ליותר ויותר פופולרית, בקנה מידה של השנים ההן, וזכתה למשלחות לא מעטות, כולן מאורגנות בקפידה ובלווית מדריכי הרים מנוסים, ותמיד מצויידות היטב לטיפוס של ימים אחדים בתנאים קשים ביותר. אבל הדרך היותר קלה, "דרך הדבשות", נחשבה עדיין כבלתי אפשרית. | |||
באופן רשמי נפתחה דרך הדבשות ב- 1859 ע"י הכומר Rev. Charles Hudson (שנהרג ב- 1865 באסון המפורסם בירידה מן המטרהורן) עם חברו Kennedy והמדריך המקצועי Melchoirre Anderegg. כך לפחות מופיע ברשימות הכרונולוגיות, באנציקלופדיות ובמדריכים הרבים של האזור. אבל מסתבר שאין זה מדויק; חוקר תולדות הטיפוס האיטלקי אורלין גרובין, אחרי עיון במסמכים היסטוריים של אותה תקופה, הגיע למסקנה שכנראה היה מי שהקדים את הדסון. הוא עשה זאת ב-[[סולו]], ויותר מפעם אחת, ולא זכה לשום כבוד או הוקרה בגין תגליתו. | |||
הכוונה ל- Maria Coutlet המכונה מוּטֶלֶה (Moutelet), מדריך הרים בדימוס. מי היה מוטלה זה? הוא מתואר כרזה ביותר, תמיד שזוף, בעל מראה גרום ועיניים חודרות. אדם שלא נכנע לצו האפנה ושמר על התלבושת המקומית האדומה של כפרי סביבתו. איש תמהוני במקצת ומזלזל בסכנות, שאהבת הפסגות אחזה בו כדיבוק. מספרים שפעם הוביל בהרים לקוח בריטי אשר (כדרכם של בריטים) לא הרבה בדיבור במידה שמוטלה היה מורגל, ומוטלה חש בעלבון מה מן הניתוק המתנשא של אותו לקוח. המסלול היה כנראה קשה עבור הבריטי, אבל זה התעלם פעם אחר פעם מידו המושטת של מוטלה במעברים הקשים. למרות התגברותן של הבעיות הטכניות במסלול, הלקוח הבריטי לא ויתר והתעקש לסיים את המסלול בכוחות עצמו, וכאמור - בשקט. כשמוטלה הבין שאין טעם לנסות ולפתוח בשיחה עם הלקוח השתקן, ואין טעם להתעכב ולנסות לעזור לו, מצא לעצמו תעסוקה יזומה באחת ההמתנות: בראותו גזע של עץ יבש אשר בלט החוצה מן המצוק, החליט להשתעשע בהליכה על גזע זה בשיווי-משקל מעל לתהום של 350 מטר. בהגיעו לקצה הגזע, סיפר אח"כ הבריטי המבוהל, נתלה ברגליו והתנדנד להנאתו עד שהגיע הלקוח למקום המיועד. | |||
במשך השנים נדחק מוטלה ע"י מדריכי האזור היותר צעירים, וחדל להיות מדריך מבוקש כבעבר. נחשב לאדם מוזר, בעיקר כי טען שעלה לפסגת המונבלן דרך רכס הדבשות. אמנם הוא נראה במסלול זה, אבל איש לא יכול להאמין שמישהו, ובודאי לא הזקן המוזר, אכן הגיע לבדו לפסגה. מוטלה המשיך לטעון בעקשנות שהדרך "שלו" פחות מסוכנת מהדרך הישנה ופחות מייגעת מדרך המסדרון, אבל מאזיניו נדנדו בראשם עם חיוך סבלני ובחוסר אמונה. מוטלה גם היה מציע את שרותיו כמדריך לפסגת המונבלן בדרך קלה ובטיחותית יותר מהמקובלת, אך ללא תוצאות. הוא נראה תכופות מסתובב בין ה[[קרחונים]], תמיד לבד, עם המקל הארוך האופייני למטפסי השנים ההן, כשבקצה המקל תקועה ככר הלחם היומית שלו אשר הלכה וקטנה ככל שעברו שעות היום ורב מנין הנגיסות שהיא נשאה. | |||
[[ | |||
וכך, כשצעדיו בטוחים ונמרצים למרות השנים, היה נראה משוטט לבדו על השיפועים של ה- Grand Moulin, מתיישב לנוח בקצוות ה- Aiguilles הרבים של האזור, ולעתים היה פוגש תוך שוטטות בחבורה מצוידת היטב ועמוסה לעייפה ומציע להם לשנות את המסלול ולבוא אחריו לפסגה בדרך יותר בטיחותית וקלה. אבל איש לא שם לב אליו. | |||
יום אחד פגש בחבורה כזאת ב- Grand Pianure. אחרי שאלה דחו באדיבות את הצעתו השגרתית, עזבו אותו לנפשו והמשיכו בדרכם, ואחרי שעות של עמל רב הגיעו סחוטים ורצוצים לרגלי הקיר של ה-Coste והתכוננו להתקין מחנה ללינת לילה. ואז ראו אדם בודד יורד בסולו מפסגת המונבלן לקראתם. זה היה מוטלה. לבדו הגיע לפסגה בדרכו הפרטית שהוא גילה, ולבדו ירד בחזרה. בעוברו ליד החבורה הרים קלות את כובעו לאות ברכה נימוסית והמשיך בדרכו מבלי להוציא הגה מפיו. הוא היה אז בן 84. | |||
כעבור כמה שנים, כאמור, נפתחה רשמית דרך הדבשות ע"י הדסון וקנדי. התגלית עוררה הדים ודווח עליה בעיתונות של בירות העולם ובעלוני הטיפוס החשובים. תהילתו של הדסון הרקיעה שחקים. תאור מפורט של המבצע המרשים פורסם עם פרטים דרמאטיים על תלאות הדרך ועל אומץ ליבו של הדסון, בלי להזכיר אף במילה את שמו של הגיבור האמיתי של כיבוש רכס הדבשות: מריה קוטלה הקשיש, מדריך הרים בדימוס, המכונה מוּטֶלֶה. | |||
הרשימה הזו פורסמה לראשונה בעלון [[המועדון]] האלפיני בשנת 1992. | |||
[[קטגוריה: מאמרים מתורגמים ומקוריים]][[קטגוריה: פסגות ורכסים]] | |||
גרסה אחרונה מ־23:11, 4 בדצמבר 2024
מאת אנדריאה ענתי
הדרך הנוחה ביותר והבטיחותית ביותר לפסגת המונבלאן (Mont Blanc), הפסגה הגבוהה ביותר ברכס האלפים, נחשבת כיום "רכס הדבשות" (Les Bosses) והיא הדרך המקובלת על "מטפסי סוף שבוע" ועל תיירים למיניהם. ז'ק בלמט הגדול ניסה אותה, ללא הצלחה, וכבש את פסגת המונבלן לאחר מכן (ב- 1786) בדרך אחרת. הוא זכה לכבוד גדול בגין מבצעו זה; מלכים העניקו לו תארי אצולה וספרים נכתבו על בלמט האגדי איש המונבלן.
עברו כיובל שנים עד ש- Fellows ו- Howes פתחו ב1827- (בלוית תשעה מדריכי הרים!) דרך יותר בטיחותית מהדרך של בלמט. הדרך החדשה כונתה "דרך המסדרון" ומאז נקראת דרכו המקורית של בלמט, הרת הסכנות מאין כמוה, בשם L’Ancienne, כלומר הדרך הישנה. לקראת אמצע המאה שעברה הפכה "דרך המסדרון" ליותר ויותר פופולרית, בקנה מידה של השנים ההן, וזכתה למשלחות לא מעטות, כולן מאורגנות בקפידה ובלווית מדריכי הרים מנוסים, ותמיד מצויידות היטב לטיפוס של ימים אחדים בתנאים קשים ביותר. אבל הדרך היותר קלה, "דרך הדבשות", נחשבה עדיין כבלתי אפשרית.
באופן רשמי נפתחה דרך הדבשות ב- 1859 ע"י הכומר Rev. Charles Hudson (שנהרג ב- 1865 באסון המפורסם בירידה מן המטרהורן) עם חברו Kennedy והמדריך המקצועי Melchoirre Anderegg. כך לפחות מופיע ברשימות הכרונולוגיות, באנציקלופדיות ובמדריכים הרבים של האזור. אבל מסתבר שאין זה מדויק; חוקר תולדות הטיפוס האיטלקי אורלין גרובין, אחרי עיון במסמכים היסטוריים של אותה תקופה, הגיע למסקנה שכנראה היה מי שהקדים את הדסון. הוא עשה זאת ב-סולו, ויותר מפעם אחת, ולא זכה לשום כבוד או הוקרה בגין תגליתו.
הכוונה ל- Maria Coutlet המכונה מוּטֶלֶה (Moutelet), מדריך הרים בדימוס. מי היה מוטלה זה? הוא מתואר כרזה ביותר, תמיד שזוף, בעל מראה גרום ועיניים חודרות. אדם שלא נכנע לצו האפנה ושמר על התלבושת המקומית האדומה של כפרי סביבתו. איש תמהוני במקצת ומזלזל בסכנות, שאהבת הפסגות אחזה בו כדיבוק. מספרים שפעם הוביל בהרים לקוח בריטי אשר (כדרכם של בריטים) לא הרבה בדיבור במידה שמוטלה היה מורגל, ומוטלה חש בעלבון מה מן הניתוק המתנשא של אותו לקוח. המסלול היה כנראה קשה עבור הבריטי, אבל זה התעלם פעם אחר פעם מידו המושטת של מוטלה במעברים הקשים. למרות התגברותן של הבעיות הטכניות במסלול, הלקוח הבריטי לא ויתר והתעקש לסיים את המסלול בכוחות עצמו, וכאמור - בשקט. כשמוטלה הבין שאין טעם לנסות ולפתוח בשיחה עם הלקוח השתקן, ואין טעם להתעכב ולנסות לעזור לו, מצא לעצמו תעסוקה יזומה באחת ההמתנות: בראותו גזע של עץ יבש אשר בלט החוצה מן המצוק, החליט להשתעשע בהליכה על גזע זה בשיווי-משקל מעל לתהום של 350 מטר. בהגיעו לקצה הגזע, סיפר אח"כ הבריטי המבוהל, נתלה ברגליו והתנדנד להנאתו עד שהגיע הלקוח למקום המיועד.
במשך השנים נדחק מוטלה ע"י מדריכי האזור היותר צעירים, וחדל להיות מדריך מבוקש כבעבר. נחשב לאדם מוזר, בעיקר כי טען שעלה לפסגת המונבלן דרך רכס הדבשות. אמנם הוא נראה במסלול זה, אבל איש לא יכול להאמין שמישהו, ובודאי לא הזקן המוזר, אכן הגיע לבדו לפסגה. מוטלה המשיך לטעון בעקשנות שהדרך "שלו" פחות מסוכנת מהדרך הישנה ופחות מייגעת מדרך המסדרון, אבל מאזיניו נדנדו בראשם עם חיוך סבלני ובחוסר אמונה. מוטלה גם היה מציע את שרותיו כמדריך לפסגת המונבלן בדרך קלה ובטיחותית יותר מהמקובלת, אך ללא תוצאות. הוא נראה תכופות מסתובב בין הקרחונים, תמיד לבד, עם המקל הארוך האופייני למטפסי השנים ההן, כשבקצה המקל תקועה ככר הלחם היומית שלו אשר הלכה וקטנה ככל שעברו שעות היום ורב מנין הנגיסות שהיא נשאה.
וכך, כשצעדיו בטוחים ונמרצים למרות השנים, היה נראה משוטט לבדו על השיפועים של ה- Grand Moulin, מתיישב לנוח בקצוות ה- Aiguilles הרבים של האזור, ולעתים היה פוגש תוך שוטטות בחבורה מצוידת היטב ועמוסה לעייפה ומציע להם לשנות את המסלול ולבוא אחריו לפסגה בדרך יותר בטיחותית וקלה. אבל איש לא שם לב אליו.
יום אחד פגש בחבורה כזאת ב- Grand Pianure. אחרי שאלה דחו באדיבות את הצעתו השגרתית, עזבו אותו לנפשו והמשיכו בדרכם, ואחרי שעות של עמל רב הגיעו סחוטים ורצוצים לרגלי הקיר של ה-Coste והתכוננו להתקין מחנה ללינת לילה. ואז ראו אדם בודד יורד בסולו מפסגת המונבלן לקראתם. זה היה מוטלה. לבדו הגיע לפסגה בדרכו הפרטית שהוא גילה, ולבדו ירד בחזרה. בעוברו ליד החבורה הרים קלות את כובעו לאות ברכה נימוסית והמשיך בדרכו מבלי להוציא הגה מפיו. הוא היה אז בן 84.
כעבור כמה שנים, כאמור, נפתחה רשמית דרך הדבשות ע"י הדסון וקנדי. התגלית עוררה הדים ודווח עליה בעיתונות של בירות העולם ובעלוני הטיפוס החשובים. תהילתו של הדסון הרקיעה שחקים. תאור מפורט של המבצע המרשים פורסם עם פרטים דרמאטיים על תלאות הדרך ועל אומץ ליבו של הדסון, בלי להזכיר אף במילה את שמו של הגיבור האמיתי של כיבוש רכס הדבשות: מריה קוטלה הקשיש, מדריך הרים בדימוס, המכונה מוּטֶלֶה.
הרשימה הזו פורסמה לראשונה בעלון המועדון האלפיני בשנת 1992.
